לֹא שַׁנְייָא בֵּין לְזֶרַע בֵּין לְהֶבְקֵר בֵּין לְחוּצָה לָאָרֶץ. תַּמָּן תַּנִּינָן לְעוֹלָם הוּא נוֹתֵן מִשּׁוּם פֵּיאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עַד שֶׁיִּמְרַח. וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. תַּמָּן הוּא מַבְקִיר עַל הַכֹּל בְּרַם הָכָא הוּא מַבְקִיר עַל הַגִּידּוּלִין. וְהָא תַנִּינָן חוּץ לָאָרֶץ. שַׁנְייָה הִיא חוּץ לָאָרֶץ בֵּין לְעִיקָּר בֵּין לְגִידּוּלִין. כָּה לֹא שַׁנְייָא בֵּין לְעִיקָּר בֵּין לְגִידּוּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בה לא שנייא בין לעיקר בין לגידולין. כלומר אין הכי נמי דבח''ל לא שייך האי טעמא דאמרן דהרי אין חילוק בה בין העיקר ובין הגידולין שלאחר מכאן דאת הכל הוא מוציא מידי חיוב המעשרות וטעמא אחרינא איכא בח''ל דמשום קנסא הוא וכן בנוטען למוכרן לגוי וכי אמרינן לחלק בין היכא דאיכא צד חיובא משום העיקר או לא בהפקר הוא דאמרינן דלא שייך ביה טעמא דקנסא כי היכי דלא תיקשי על האי ברייתא ממתני' דפאה:
והא תנינן. בהאי ברייתא חוץ לארץ וכי שנייא היא ח''ל בין לעיקר ובין לגידולין הרי אם נוטען בח''ל הכל פטור הוא דאף הפירות שגדלו בחיוב בא''י פטורין הן כשיצאו לח''ל כדתנן לקמן ריש פ''ב דחלה לר''ע. ואפ''ה קתני הכא בברייתא דחייב:
תמן תנינן. בפ''ק דפאה לעולם הוא נותן משום פאה וכו' ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח והכא את אמר הכין בתמיה דאם עקרן ליטען על מנת להפקיר חייב ומשני תמן הוא מפקיר על הכל כלומר את הכל הוא מפקיר ואין בו מהחיוב למעשרות אבל הכא שנוטען להפקיר את הגידולין שלאחר מכאן ולא הפקיר השתלים עצמן וא''כ יש בהן חיוב מעשרות ולפיכך חייב הוא מפני שמוציא אותן אח''כ מידי חיוב דלא ידיע כמה הוא מהחיוב וכמה הוא מהגידולין הפטורין:
גמ' ולא שנייא בין לזרע וכו'. בתוספתא פ''ג תני הכי העוקר שתלים מתוך שלו ליטען בח''ל ולזרע ולהפקיר ולמכרן לגוי הרי זה חייב מפני שמוציאן מידי מעשרות והיינו דקאמר הכא דאין חילוק בין כל אלו ובכולן חייב במעשרות ומייתי לה כדי למירמי עלה ממתני' דפאה:
לָקַט לְשַׁלַּח לַחֲבֵירוֹ פָּטוּר. רַב אָמַר הוּא אָסוּר לוֹכַל. רִבִּי שַׁמַּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא מַה דְאָמַר רַב בְּשֶׁהִכְנִיסוֹ לַחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה כְרִבִּי מֵאִיר. אָמַר רִבִּי מָנָא מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן לָקַח בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע פָּטוּר. הָא בְּתָלוּשׁ חַייָב. מָאן אִית לֵיהּ מִקַּח טוֹבֵל בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן לֹא רִבִּי מֵאִיר. 21b רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. וְתַנִּי כֵן רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אַף הַשּׁוֹלֵחַ לַחֲבֵירוֹ עֲטָנִין וּשְׁתָלִין וַחֲבִילֵי תִּלְתָּן לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם מְשַׁלְּחֵי לַחֲבֵירֵיהֶן טְבָלִים בִּדְבָרִין הַלָּלוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֲפִילוּ חָבֵר שֶׁשִּׁילַּח לְחָבֵר צָרִיךְ לְעַשֵּׂר. חֲבֵרַייָא בָּעֵי נִיחָא עַם הָאָרֶץ חָשׁוּד. חָבֵר חָשׁוּד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְכִי עַם הָאָרֶץ גַּבֵּי תְרוּמָה לָאו כְּחָבֵר הוּא. אֶלָּא כֵינִי נָהֲגוּ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מְשַׁלְּחִין לַחֲבֵירֵיהֶן טְבָלִים בִּדְבָרִים הַלָּלוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כיני. כלומר אלא דהכא היינו טעמא לפי שנהגו בני אדם להיות משלחין לחביריהן טבלים בדברים הללו ולפיכך לא מחלק בין ע''ה לחבר:
אמר ר' יוסי וכי ע''ה לגבי תרומה לאו כחבר הוא. דהא לא נחשדו עמי הארץ על התרומה גדולה ואפ''ה כשמשלח לו להחבר צריך החבר לתקן הכל ואף לתרומה גדולה דהא מעשרן ודאי קאמר:
חבר חשוד. בתמיה וכי זה ישלח לו דבר שאינו מתוקן:
אפילו חבר ששילח לחבר צריך לעשר. זה שנשתלח לו ואינו סומך על החבר ששילח לו:
ותני כן. בתוספתא פ''ג דגריס התם ר' יהודה אומר משם ר''א בן עזריה המשלח לחבירו שתלים ואטונין והוצני פשתן מעשרן ודאי מפני שנחשדו רוב אדם עליהן וחכמים אומרים הרי הן ככל הפירות ואין מעשרן אלא דמאי ושמעינן דר' יהודה וחכמים פליגי אליבא דראב''ע אם מעשרן ודאי או דמאי וא''כ הא דראב''ע דמתני' דקאמר סתם הרי אלו חייבין כר' יהודה דתוספתא אליביה הוא:
ר' חייא בשם ר' יוחנן דר' יודא היא. מילתא באנפי נפשה היא ואדברי ר''א בן עזריה דמתני' קאי וכלומר דהא דקתני אליביה הרי אלו חייבין ומשמע לעשרן ודאי קאמר ההיא כר' יהודה דהתוספתא ואליבא דר''א בן עזריה:
א''ר מנא מתניתא אמרה כן. מרישא דההיא שמעינן נמי דאליבא דר''מ הוא דאתיא דקתני לקח במחובר לקרקע פטור הא בתלוש חייב וכלומר דדייקינן הא בכיוצא בו בתלוש והיינו קודם שנגמר מלאכתו חייב הוא דהמקח קובע ומאן אית ליה דהמקח טובל למעשר אף בפירות שלא נגמר מלאכתן לא ר''מ הוא דאית ליה הכי כדאמר לעיל סוף פ''ב גבי המחליף עם חבירו זה לקצות וזה לקצות חייב ומוקי לה התם כר''מ:
מה דאמר רב בשהכניסו לחצר בית שמירה כר''מ. כלומר לא מצית לאוקמיה מילתיה דרב דאוסר לו לעצמו לאכול אלא היכא שהכניס את הפירות בחצר בית שמירה וכר''מ דס''ל אף בדבר שלא נגמר מלאכתו למעשר כשהכניסו בחצר החצר היא קובעת למעשר כדאמרינן לעיל בפ''ב בהלכה ה' גבי פלוגתא דר''מ ור' יהודה במתני' שם דכשם שהן חלוקין במקח כאן כך חלוקין בחצר בית שמירה דשוין הן וא''כ לר''מ דס''ל דהמקח קובע אף בדבר שלא נגמר מלאכתו כדאמר לעיל בסוף פ''ב ה''נ ס''ל דאף החצר קובעת בדבר שלא נגמר מלאכתו והלכך הכא אע''פ שלא הוקבע למעשר לחבירו לגבי דידיה הוקבעו כשהכניסן לחצר ואע''ג כמי שלא נגמר מלאכתן דהרי לא הכניסן לחצר שיאכל הוא מהן אלא כדי לשלוח לחבירו מ''מ אם רוצה הוא לאכול מהן אסור עד שיעשר דלר''מ החצר קובעת אף בכה''ג:
רב אמר הוא אסור לוכל. הא דקתני פטור דוקא חבירו הוא דפטור אבל הוא עצמו אסור לאכול מהן עד שיעשר וכדמפרש רב שימי לקמיה:
ניחא עם הארץ ששילח לחבר. שצריך החבר לעשר מפני שהעם הארץ חשוד הוא:
אָמַר רִבִּי מָנָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְזֶרַע הָא לוֹכַל פָּטוּר. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא שַׁנְייָה בֵּן לְזֶרַע בֵּן לוֹכַל חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא גוֹרְנָן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיסָן מִן הַשֵּׁנִי לֶעָנִי וּמִן הֶעָנִי לַשֵּׁנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני שהוא מכניסן וכו'. כלומר דר' חנינה מוסיף עוד בטעמא ולפרש מפני שהוא גורנן דקתני שאם שנת השנייה ונכנסת לשלישית היא מפניסן הוא מן מע''ש למעשר עני ואם שלישית ונכנסת לרביעית מכניסן מן מעשר עני למעשר שני והואיל ועכשיו הגורן שלהן להתחייב במעשר שני או במעשר עני לפי אותה השנה חייב להפריש כפי החיוב של אותה שנה העומד בה:
לא שנייא. אין חילוק דבין נתכוין לאכול חייב דמפני שהוא גורנן קתני דעקירתן הוא גורנן ונגמר מלאכתן:
לא שנו אלא לזרע. הא דקתני במתני' בעוקר לפת וצנונות ליטע במקום אחר לזרע חייב דוקא אם נתכוין לזרע הא אם נתכוין לאכול ממה שיוסיפו בהגידולין פטור מפני שזה כלא נגמר מלאכתן הויא:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דּוּ אָמַר טֵבֵל בָּטֶל בְּרוֹב נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר אֵין הַטֵּבֵל בָּטֶל בְּרוֹב יַמְתִּין עַד שֶׁיַּגְדִּיל וִיעַשֵּׂר לְפִי כוּלּוֹ. 22a אוֹ נֵימַר מַה פְלִיגֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְטֵבֵל שֶׁנִּטְבָּל דְּבַר תּוֹרָה. אֲבָל בְטֵבֵל שֶׁנִּטְבָּל מִדִבְרֵיהֶן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַטֵּבֵל בָּטֶל בְּרוֹב. הָתִיב רִבִִּי בָּא בַּר כֹּהֵן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי וְהָא תַנִּינָן כְּיוֹצֵא בוֹ זֵיתֵי מֵיסִיק שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ עִם זֵיתֵי נִיקּוּף. עִינְּבֵי בָּצִיר עִם עִינְּבֵי עוֹלֵלוֹת. וְלֹא טֵבֵל שֶׁנִּטְבָּל מִדִבְרֵיהֶן הִיא. אָמַר רִבִּי מָנָא קִייַמְתֵּיהָ בְּשֶׁמֶן זֵיתֵי מֵסִיק שֶׁנִּתְעָרֵב עִם שֶׁמֶן זֵיתֵי נִיקּוּף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר מנא קיימתיה. להאי מתני' דבשמן זיתי מסיק שנתערב עם שמן זיתי ניקף מיירי וכן בענבים שנתערב היין של זה עם היין של זה וכבר נגמר מלאכתן והטבל נטבל מדבר תורה הוא:
והא תנינן. לקמן בפ''ג דחלה כיוצא בו זיתי מסיק של הבעל הבית המלקט ואותן חייבות במעשרות שנתערבו עם זיתי ניקף והן של עניים שהן נוקפין אותן ומלשון כנוקף זית שנים ושלשה גרגרים ואותן פטורין מן המעשרות וכן ענבי בציר של הבעה''ב שנתערבו עם ענבי עוללות של עניים וקתני התם אם יש לו פרנסה. ממקום אחר שיש לו איזה טבל כדי להפריש עליהן מוציא הוא ממנו לפי חשבון שיש כאן להפריש מאותן שחייבין במעשרות ואם לאו רואין את המעורב כאלו כולו טבל ומוציא ממנו תרומה ותרומת מעשר על הכל וכי לא טבל שנטבל מדבריהן הוא דהא סתם זיתים להוציא מהן השמן הן עומדים וכן הענבים להוציא מהן היין ומתני' סתמא קתני דמשמע דאף בזיתים וענבים כגון אלו הדין כן והרי עדיין לא נגמר מלאכתן וא''כ אין הטבל אלא מדבריהן ואפ''ה קתני דרואין אותן כאלו כולן טבל:
או נימר מה פליגי וכו'. כלומר או דילמא דנימא דאף לר' יוחנן לק''מ דעד כאן לא פליג התם אלא בטבל שנטבל מד''ת דהרי נגמר מלאכתו ונתמרח בכרי אבל הכא הרי לא נגמר מלאכתו שעוקר את השתלים על מנת ליטען שיתגדלו ביותר ואין הטבל הזה אלא מדבריהם שגזרו חכמים עליו להפריש מהם הואיל ומוציאן ע''י כך מחיוב מעשרות ואיכא למימר דאף ר' יוחנן מודה שהטבל בטל ברוב הגידולין של פטור אם לא יפריש עכשיו ולפיכך חייבו אותו חכמים להפריש קודם שיטע אותן:
על דעתיה דר''ש בן לקיש דהוא אמר טבל בטל ברוב ניחא. פלוגתא דר' יוחנן ור''ללעיל בריש פ''ד דתרומות גבי כרי שמקצתו נתקן ומקצתו לא נתקן דר''ל בשם חזקיה קאמר התם דאותו הטבל בטל ברוב הוא דאע''ג דקיי''ל הטבל אוסר בכל שהוא היינו בטבל ברור שנפל למקום אחר אבל הכא מכיון שהטבל אינו ידוע ומעורב הוא בדבר המתוקן ס''ל דבטל ברוב הוא ור' יוחנן ס''ל דאפי' בטבל בכה''ג אינו בטל ברוב ומתקן את כל הכרי והשתא קאמר הכא דבשלמא לר''ל ניחא הוא דמחייבינן ליה בשנוטען להפקיר הגידולין דמכיון דבתר הכי לא מצית למחייביה להפריש מן הפירות שגדלו בתחלה קודם שעקרן דהרי מעורבין יהיו עם הגידולין שהן פטורין ויבטלו ברוב וכיון שכן מוציא הוא מה שגדלו בהעיקר מידי חיוב מעשרות ולפיכך חייב הוא להפריש עכשיו מהן מקודם שיהא נוטע אותן אלא לר' יוחנן דהוא אמר אין הטבל אפי' דכה''ג בטל ברוב וצריך לתקנו א''כ ימתין עד שיגדיל ויעשר לפי כולו ואף הגידולין דאותו הטבל של העיקר אוסר את הכל וצריך לעשר על הכל כדהתם גבי כרי ואמאי מחייבת ליה להפריש עכשיו ממה שגדל בהעיקר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source